בשקט בשקט, לאט לאט, הלב שלי גואה.
במחזוריות לא קבועה – עולה מפלס האהבה ומתחיל להציף אותי.
אני נהיה רגיש לכל מבט שלך, לכל חיוך, לכל תנועה.
הלב שלי פועם וחי, ואני מרגיש צעיר ורענן.
הגוף נענה לפעימות הלב בנמרצות ועשייה, מפזר חיוכים ונדיבות לכל עבר.
הלב גואה ואני מאושר.
הראש שלי נסחף למחשבות עליך, תורם את תרומתו לעליית מפלס האהבה.
הלב פועם במרץ. הדם זורם בי בשובבות נעורים.
הכל נראה טוב, מוצלח ושמח. אני כל-יכול.
אני לא נזהר.
עם המחשבות, בא הדמיון, והמפלס עולה ועולה.
מתקרב לקו האדום העליון שלו.
הגאות האיטית הופכת למסוכנת.
הגוף מתחיל להתעקצץ. הראש באוטוסטרדה.
אני מתחיל להיות חסר סבלנות, אך עדיין בתפקוד מלא.
כלפי חוץ הכל בסדר.
אף אחד לא יודע. אף אחד לא מרגיש.
וזה לא נגמר.
הראש מתמכר ומשתולל.
משחק בי ללא הפסקה וגבולות. לא נכנע להגיון.
הגוף כבר בוער. הלב כמעט מתפוצץ.
אני כבר לא שולט בזה.
הגאות מאיימת להרוס, להשחית אותי.
אני במצוקה.
עוד מעט ואטבע.
למה שאטבע לבד?
בואי תטבעי איתי.
עכשיו.
אציף אותך באהבתי אליך.
תעזרי לי להתפוצץ באופן מבוקר.
תעזרי לי להירגע. לנוח.
= = =
מחזור גאות נוסף עבר בשלום.
המפלס מתחיל לרדת.
את יתרת שטפונות אהבתי אני מעלה על הכתב.
(מקור התמונה: www.pixteller.com )