במהלך החורף למדנו להכיר זה את זו. כל עוד היה קר בחוץ – חיפשנו את החום שבפנים.
כתף תומכת במזג אוויר סגרירי.
שיחות אל תוך הלילה, כוסות יין, סקס לאור נרות ושירי אהבה נעימים ברקע.
ולבסוף נרדמים מכורבלים בשמיכת פוך עבה.
כשקרני השמש התחילו ללטף את הארץ בבטחון מחודש, פתחנו לרווחה את תריסי הלב.
כמו פריחת השקדיה, גם אנחנו פרחנו. והלבן הרי תמיד מחמיא לך.
מעכשיו לעכשיו לקחנו יום חופש ויצאנו לטייל.
אספתי אותך מהבית בשעת בוקר מאוחרת. כשראיתי אותך בשיער אסוף, היית זוהרת מתמיד.
הנסיעה על כביש 1 מזרחה, עוד הזכירה לנו שכולם עובדים היום, אך ברגע שירדנו מהכביש והתחלנו להתרחק – נכנסו לבועת החופש שלנו.
אחרי הליכה קצרה ברגל, מצאנו מקום שקט ומבודד.
התיישבנו על השמיכה שפרשתי למרגלות השקדיה הפורחת, והתחלנו לדבר על כמה שהחיים יפים הרחק משאון גוש דן. תוך כדי שיחה, פיזרת את השיער ופתחת כפתור בחולצה.
את ריבת התאנים שנמרחה לך ליד השפתיים ליקקתי בהנאה, מה שהוביל לנשיקה תאנתית מתוקה במיוחד.
ומנשיקה לחיבוק,
ומחיבוק להתכרבלות,
שוכבים תחת השמש הטובה.
ציוץ הציפורים נעם לאוזננו בעודנו מתחככים בעדינות.
כשהבחנו בלטאה הבוהה בנו תוך כדי טיפוס על העץ, התפוצצנו מצחוק והיא מיד ברחה.
השקדיה בוודאי הסמיקה, למעשה האהבה שהתרחש למרגלותיה.
היא בוודאי לא תכננה שזה מה שיקרה היום.
ואנחנו תכננו?
נשארנו לשכב קצת על השמיכה, ראשי על בטנך וליטפת לי את השיער כמו שאני תמיד אוהב.
השדיים שלך בצבצו מחולצתך בשובבות מתריסה.
נרדמתי.
כשקמתי לאחר כחצי שעה, את היית שקועה ברומן שאת קוראת עכשיו – ואז חייכת אליי בחום גדול.
השמש נכנסה מבעד לעננים, וזה היה הסימן שלנו ללכת. נתתי לך את הז'קט שלי, כי נהיה לך קצת קר.
אספתי חזרה את השמיכה ואת פירורי הלחם נתנו לציפורים.
השקדיה חייכה לעברנו לשלום.
החיים יפים, והאביב רק התחיל.
(התמונה צולמה ע"י: שירי קלאר וגילון מנדלצוייג ופורסמה באתר: nrg.co.il).