ראי ראי שעל הקיר,
צדקותיי ועוונותיי לי מזכיר.
בחוץ – ציפורים בשמי התכלת.
ובתוכי – סערה מתחוללת.
מה נכון ומה צודק?
את מי ומה עליי לספק?
מתי להתעמת ומתי לבלוע?
ואיך לדרוש מבלי לפגוע?
אוי ראי, רעי.
עם רדת ליל, עת אשכב לישון,
אתכנס לעצמי לגמר החשבון.
ובבוקרו של יום חדש בהיר,
מחוזק אבקרך, ראי ראי שעל הקיר.
