היא מגיעה בכל יום שישי בערב למועדון ברחוב המלאכה.
המקום כבר מלא והמוסיקה רועשת. וכשהיא נכנסת אי אפשר להתעלם ממנה.
המבטים כולם מופנים אליה. הגברים בעיניים נוצצות-נעוצות בדמותה הזוהרת.
השיער האסוף למעלה, החושף צוואר אצילי.
המכנסיים וחולצת הבטן הצמודים לא משאירים הרבה מקום לדמיון והיא כולה מיניות נוטפת.
הבחורות מביטות בה בהערצה וקנאה.
בהליכה בטוחה היא נכנסת פנימה. תמיד לבדה.
אף פעם לא ניגשת אל הבר. מספיק לה למצוא גבר ששותה משהו ולשאול אותו בעדינות אם אפשר. עוד לפני התשובה, הכוס אצלה ביד והיא שותה את מה שנשאר ומחזירה לבחור את הכוס עם שאריות ליפסטיק אדום.
הריח שלה משכר יותר מכל משקה שיציעו במועדון.
כמו נחש היא רוקדת. שולטת במותניים ובגוף בתנועות שמסנוורות כל מי שמסתכל.
מפתה בשפתיה, מזמינה בלשונה, כובשת בעינייה.
היא צדה אותם לאט לאט.
במבטה היא לוכדת גבר מהופנט ומצמידה אותו לריקוד. גופה עדין למראה, אך אחיזתה חזקה.
כשהוא מוצא חן בעיניה, היא מחזיקה אותו בשיער ומתנשקת איתו עד כלות הנשימה.
ומיד לאחר מכן משליכה אותו מעליה מבלי להסתכל עליו יותר.
כל מי שנצרב – נצרב לנצח.
כמו כישוף.
הוא לא יצליח לשכוח אותה בחייו.
היא לא מדברת. רק גופה נוכח במלואו.
והיא חמה ונוטפת.
וכמו שהגיעה, כך היא יוצאת לפתע לבדה.
תמיד.
אחרי נסיעה קצרה במונית הביתה, היא פותחת את הדלת בשקט ועולה מיד לסטודיו של בעלה.
לא משנה באיזו שעה, הוא תמיד מחכה לה. עובד על ציור חדש.
הוא מסתכל עליה. שערה פזור, בגדיה עייפים מריקודים.
היא מסתכלת עליו. על גופו החשוף. על זרועותיו החסונות הנוטפות צבעי שמן.
בעבר הוא היה מגיע איתה למסיבות האלה. הם היו הזוג החם של הרחבה.
והיום שניהם מעדיפים ליצור באופן שונה.
אבל הוא לא שכח את התנועות.
כמו שני נחשים מתפתלים זה עם זה, הם מתמסרים לריקוד האהבה.
חמים ונוטפים.
(מקור התמונה: www.ryoung-art.com)