שנה של כאב וסבל:
בהתחלה ראיתי בעיקר כמה אתה מרשים: מוכשר מאוד, חריף ושנון, בעל בטחון עצמי גבוה שיכול להשיג את מה שהוא רוצה.
אתה בחרת בי, והדבר החמיא לי מאוד. הרגשתי שזכיתי.
רציתי להיות בקרבתך כחלק מהדימוי העצמי שלי וההצלחה שלי.
אבל מהר מאוד הבנתי שיש בך צדדים אחרים.
שאתה קר ומנוכר, ואפילו אכזר.
שנה של כאב וסבל:
זה התחיל בירידות קטנות עליי.
מאז ועד היום אתה נוהג להעיר לי ולהאיר לי פגמים בכל מה שאני עושה.
אתה משתמש בשפה פוגענית ומזלזלת.
ההשתדלות שלי בכלל לא מעניינת אותך.
גם כשאתה אמור להיות מרוצה, אתה לעולם לא מראה זאת.
תמיד עם צקצוק לשון או עיקום פנים על משהו שאינו מושלם.
שנה של כאב וסבל:
הבטחון העצמי שלי על הפנים, ואתה נהנה מזה.
אתה מרשה לעצמך להתקשר אליי מתי שאתה רוצה.
לא מכבד את הזמן שלי בכלל.
וגם בטלפון – זה תמיד בגלל משהו שעשיתי רע או בגלל משהו שלא עשיתי.
המצב כל כך קשה, שעצם ראיית המספר שלך על צג הטלפון גורמת לי שיתוק.
אבל אסור לי לא לענות לך. אתה רק תתעצבן יותר.
שנה של כאב וסבל:
בשלב כלשהו התחלת באיומים.
שאתה תדאג שאצטער אם לא אשתפר ואמלא את מבוקשך כרצונך.
אתה מאוד מניפולטיבי.
הורדת לי את הבטחון כדי שלא אקום ואלך.
גרמת לי לתלות מאוד גדולה ומסוכנת.
שנה של כאב וסבל:
אתה לא מהסס להרים את הקול. ממש לצרוח עליי.
אפילו בפני אחרים.
הסובבים אותנו מסתכלים עליי במבט מרחם. משפילים עיניים.
זה גורם לי להרבה בושה.
זה ממש ממש כואב.
שנה של כאב וסבל:
לפעמים חולפות בי מחשבות מאוד רעות עליך.
בדמיון שלי אתה סובל, מתפתל מכאבים ועינויים.
הלוואי וזה היה מנחם אותי. אבל לא.
הרי המחשבה לא פותרת לי את הבעיה, ובעצם, בסופו של דבר יש לי רחמים עליך.
מה לעשות. הראש שלי דפוק.
שנה של כאב וסבל:
חוץ מאלימות פיזית, עשית הכל.
השפלת אותי.
ירדת עליי.
שברת אותי.
אתה לא יודע, אבל לפעמים אני ממש בוכה בלילות בגללך.
שנה של כאב וסבל:
אבל החלטתי להתגבר עליך.
החלטתי לפטר אותך.
ולכן קבל את מכתב התפטרותי, כי מצאתי עבודה אחרת.
