עד שחשבתי שהבנתי מה רציתי,
תעיתי שוב.
הכל היה אמור להיות סגור,
ונפתח מחדש.
עד שנרגעתי מכל המחשבות,
ליבי שוב סוער.
ופעם נוספת אני שואל ושואל,
מפחד להתבלבל.
אני כמו אלכימאי מלא להט,
סקרן ורוקח.
מעיז להתגרות בחוקי הטבע,
ולעיתים נכווה.
אל תשאלי אותי מה אני מרגיש,
לא עכשיו.
זה לא עניין לבטא במילים.
ובכלל, אני לא יודע.
אל תקחי אותי כבד מדי,
ואל תתרגשי.
את הרי מנוסה ויודעת,
שגם זה יעבור.
או שלא.
