קחי אותו לשיחה,
תסבירי שזה מה שאת צריכה,
הוא יקשיב וישמע,
אולי עוד מחכה לך הפתעה.
אם לא היום – אז מתי?
תחכי שיהיה מאוחר מדי?
לא מגיע לו לדעת,
עד כמה לזה את מתגעגעת?
את רוצה מגע חזק ואוהב,
עדין, שובב, וטיפה כואב,
להרגיש במלוא עוצמת התחושה,
להתענג על היותך אישה.
נכון, הוא יצטרך קצת להשתחרר,
תגלו שניכם עד כמה זה מעורר,
לחשוב על זה – זה כבר מרגש.
רק תגידי מתי תרצי להיפגש.
(מקור התמונה: huffingtonpost.com)
אני אוהב אותך, כי את חכמה ומוכשרת.
את מצליחה במה שאת עושה, גם אם לפעמים נדמה לך שלא.
אני אוהב אותך, בגלל היופי הפנימי המרגש.
את חולקת איתי עולם שלם של רגשות, צרכים, תשוקות וכאבים.
אני אוהב אותך, כי את אמא נהדרת ומסורה.
הילדים אצלך במקום ראשון, ואת תעשי הכל למענם.
אני אוהב אותך, בגלל החיוך היפה שלך.
את ממיסה אותי ומעבירה בי צמרמורת נעימה.
אני אוהב אותך, כי את נמרה.
כשאת רוצה משהו – אין מי שיעצור אותך.
אני אוהב אותך, בגלל התובנות שלך.
אני מקשיב ולומד ממך כל כך הרבה דברים.
אני אוהב אותך, כי נגעת בי בצורה אחרת.
אני נחשף אליך, כי אני מרגיש איתך בטוח ומוגן.
אני אוהב אותך, בגלל השגעון שלך.
לפעמים אני פשוט לא יודע למה לצפות.
אני אוהב אותך, כי את סקסית וג'וסית.
את יודעת לקחת אותי לרקיע השביעי.
אני אוהב אותך, בגלל שאת נוטפת נשיות.
מתחשק לי לאחוז אותך ולא להרפות.
אני אוהב אותך, פשוט כי את – את.
כמוך בדיוק – אין. את מיוחדת במינה.
אני אוהב לאהוב ואני אוהב את כולכן.
ומלא באהבה לאישה איתה בחרתי להזדקן.
עדת נוהרים גוהרים,
בראש מונד מעלה מטה.
מטה ומעלה.
זיעה ניגרת על הפנים.
צפיפות בחשיכה.
עדת ממלמלים מבולבלים,
ידיים מושטות מעלה מטה.
מטה ומעלה.
אלכוהול ניגר על הרצפה.
סירחון בחשיכה.
ופתאום את בלובנך,
עם הנזם באפך.
עיניך הירוקות בורקות,
דוממת בתוך כל הרעש,
העשן והמחנק.
איך הגעת לשם?
יקירה שלי.
למה את לא צורחת?
את, שפתחת בפניי את ליבך הפצוע,
תדעי לך שכולם פצועים.
אל תתרשמי מהזיוף והשקר,
ולא ממילות הראווה.
אל תתרשמי מסיפורי הגבורה,
ולא מהחומות הבצורות.
אלה רק חומות הגנה.
כולם פצועים.
בכולם יש ילד קטן שמפחד.
הג'וינט משכיח להם את הפצעים לרגע.
בורא להם גן עדן מדומה.
ואת, גיבורת הלב, אמיצה להסתכל פנימה.
בריקוד עדין של נתינה וקבלה.
(מקור התמונה: fyiliving.com)
אני אוהב לגרום לך להרגיש מלכה.
להעניק לך את כל כולי כדי שתרגישי מיוחדת.
כי את באמת מיוחדת.
את עובדת קשה. יש לך הרבה דאגות ואחריות על הכתפיים.
את צריכה לרצות ולספק הרבה אנשים, ודואגת לעצמך רק בסוף.
אני פה בשבילך. בשביל לשים אותך מעל לכולם. לפחות לפרק זמן קצוב.
בשביל שתרגישי שמישהו מתמסר למה שאת באמת זקוקה לו. לצרכים העמוקים שלך.
מגיע לך יחס חם, אוהב ומפנק.
מגיע לך להרגיש מוערכת, בטוחה בעצמך ואוהבת.
מגיע לך לשמוע ממני את כל המילים הטובות והמפרגנות שמשקפות את מי שאת.
ואת יכולה להיות נטולת הרגשת חובה להחזיר משהו בתמורה.
אני משקיע בך מחשבה, לומד דברים חדשים ומדי פעם מפתיע עם משהו חדש ונעים.
הכל בשביל לגרום לך לרחף מרוב הנאה ואושר.
אני יודע מה להגיד. אני יודע איפה לגעת.
את עוצמת עיניים ונותנת לי לעבוד.
נותנת לי ללטף ברוך את הגוף ואת הנפש. להעניק לך אהבה, תענוגות וריגושים.
תנועות הגוף שלך והנשימות שלך אומרות לי הכל. את לא צריכה לדבר.
אני אוהב להביך אותך. אוהב לחשוף אותך.
לתת לך לגלות תחושות נעימות שלא הכרת בעבר.
את מרגישה איתי מוגנת ובטוחה. סומכת על הידיים שלי, על השפתיים ועל הלשון שלי שיעשו לך טוב.
סומכת עליי בזמן שאני משנה מיקום, תנוחות ומגע.
בזמן שאני מוביל אותך ללכת לאיבוד.
אני דואג שיהיה לך כל כך טוב שלא תרצי להפסיק. שתבקשי עוד.
שתחשבי עליי בלילות. שתחלמי עליי בימים.
אני אוהב להיות המאהב שלך.
ההתמסרות שלך אומרת לי הכל.
זוהי הכרת התודה הנעימה והעמוקה ביותר שאת יכולה לתת לי.
עזרי לי להיות חלק מחייך.
הרי את יודעת שאני אוהב אותך.
שנינו מאושרים למדי, ועדיין לא די לי.
ואני יודע שלא די לך.
לימדת אותי להקשיב לעצמי ולזרום.
אז זה מה שאני רוצה:
להיות חלק מחייך.
יותר מדי זמן שתקת.
יותר מדי זמן נתת לי לדבר.
ועכשיו אני זקוק לך.
עולמי זקוק לך.
אסתפק במועט.
תגידי לי מה מתאים ונכון.
נציב את הגבולות.
רק תני לי סימן שאת שם.
תני לי סימן שאיכפת לך.
והרי חיים רק פעם אחת.
(מקור התמונה: aagrapevine.org)
מה קפצת לי פתאום בחלום?
הרי זה סוג של השתלטות עוינת.
הסתכלת עליי במבט אדיש, ולפתע ברחת.
ועכשיו נשארתי חושב עליך.
משחזר את הרגע והמבט.
לא ברור לי מה להרגיש עם זה עכשיו.
נשב לקפה? ולא בחלום.
אספר לך נסים ונפלאות,
ואת – תעדכני אותי קצת עליך.
יהיה נחמד.
אחרי שעה, ניפרד לשלום,
ותחייכי את חיוכך המקסים.
יהיה רגע מביך, כמו תמיד.
עד החלום הבא.
(מקור התמונה: kumsaatisanat.blogspot.co.il)
נשיקה על האוזן,
והלב פתאום מתרחב.
כל כך הרבה רוך יש בך,
מבעד לחומות ההגנה.
כן. זו את.
עליך אני מדבר.
בימים – לביאה לוחמת.
בלילות – אישה חולמת.
על שקט מסביב.
על אהבה מפנקת.
על חוף-ים ומדבר.
על להיות את,
ללא מסיכות, פשרות וציפיות.
אני כאן.
תעצמי עיניים.
נשיקה קטנה על האוזן.
חיוך רך ועדין.
נשימת אריה אוהב.
(מקור התמונה: officialfan.proboards.com)
קישור לרכבת האוהבים – חלק א
קישור לרכבת האוהבים – חלק ב
קישור לרכבת האוהבים – חלק ג
קישור לרכבת האוהבים – חלק ד
מצאתי לנו צימר ביישוב מבודד.
חדר השינה היה מואר לחלוטין באור טבעי, כשמסביב נוף מדברי מדהים שהשתלב עם רצפת הפרקט.
קירות החדר היו לבנים, כמו גם המיטה, המצעים, הג'קוזי והשולחן עליו היו מונחות שתי כוסות שמפניה.
מעט אחרי שהגענו התפשטנו ונכנסנו לג'קוזי החם.
התיישבת בחיקי, והתחלתי ללטף את שיערך הרטוב, תוך כדי נשיקות בצוואר.
נהננו מהשקט, מהאור ומהנוף.
הגוף שלי היה צמא כל-כך למגע איתך.
עטפתי את הרגליים שלך עם הרגליים שלי, נצמדתי אליך באגן הירכיים, חיבקתי את החזה שלך עם הזרועות שלי והצמדתי אותך אליי.
כשיצאנו התלבשנו בחלוקים הלבנים כשלג, ושתינו יחד מהשמפניה, כשאנחנו נותנים זה לזו לטעום מהדובדבנים שעל השולחן.
כשנשכבת על המיטה, פתחתי בזהירות את החלק העליון של החלוק שלך והתחלתי לנשק אותך בצוואר.
לאט לאט ירדתי עם הפה והלשון לעבר החזה שלך. כל שד שלך קיבל טיפול מסור לפני שעברתי הלאה.
שנינו בערנו והתנשפנו.
הלשון שלי החליקה במורד הבטן, ובמקביל פתחתי עוד ועוד את החלוק שלך.
טעמתי אותך בעדינות, מריח אותך ומלטף כל מקום שעברתי אותו.
פישקתי לך את הרגליים, התקרבתי בנשיקות עדינות מסביב, עד שעצרתי בנקודה הנכונה.
היית כבר מגורה לחלוטין, והגוף שלך התנועע בעצמאות מטריפה.
הסתכלתי עלייך ואמרתי לך שיש לי משיכה מיוחדת לכפות רגליים.
שאלת אותי: "באמת?"
היה לך את המבט הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
ואז לחשת לי: "כפות הרגליים שלי מושלמות".
וגם הן לא יצאו מקופחות.
וזו היתה רק תחילתו של היום.
ובאותו היום לא ידענו שובע…
pinterest.com
בסוף קרה מה שהיה צריך לקרות אולי מלכתחילה.
ההרפתקה נגמרה.
סערת הרגשות והמערבולות היו מעבר למה שאפשר היה לשאת.
נרתענו.
אנחנו לא בנויים לזה עכשיו.
בעלך לא יודע.
גם אשתי לא.
מה לעזאזל חשבנו לעצמנו?
"ולפעמים בלי לראות רץ על שפת התהום
ואני שוב מתאהב
וזה צריך להדליק אור אדום"
(מתוך: אור אדום, מילים: עידן חביב)
הפסקנו הכל בבת אחת: המבטים, החיוכים, הטלפונים.
ניסינו להתעלם זה מזו.
אבל איך אפשר?
אנחנו ממשיכים להיפגש כמעט כל יום ברכבת, ועדיין יורדים באותה התחנה ביחד.
החלטנו שאנחנו לא משנים את השגרה שלנו בגלל מה שקרה.
חשבנו שאנחנו גיבורים.
אולי רק כלפי חוץ.
אני רואה את כפות הרגליים שלך וזה מטריף אותי.
הבושם שלך שעשה לי כ"כ טוב, עושה לי עכשיו כ"כ רע.
ואני משתגע מחוסר הידיעה על מה את חושבת ומה את מרגישה.
אני תוהה אם ההתנכרות הזו היא משהו שגזרנו על עצמנו באופן הדדי, או שאת כבר עברת הלאה לחלוטין, ושכחת הכל. ואין לי תשובות.
אני משתדל לאטום את הלב שלי. וזה קשה כי אני אוהב לאהוב.
כואב לי.
אני יודע שאם אחשוב עליך מחשבות רעות, זה יעזור לי להתנתק.
אבל אסור. זה לא מגיע לך.
אני פשוט מתגעגע לטוב שהיה.
מתגעגע לתשומת הלב והריגוש.
אני יודע שאתגבר.
אני יודע שיהיה בסדר.
זה רק ענין של זמן. זה רק ענין סבלנות.
"הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור…"
(מתוך: גם זה יעבור, טונה).
היום אני יודע שזכיתי.
זכיתי ללמוד עוד משהו על החיים.
זכיתי שוב להתאהב.
זכיתי לצמוח.
ואת היית חלק חשוב בתהליך שעברתי.
בתהליך הזה מצאתי תשובות לחלק מהשאלות.
ועדיין יש לי הרבה מאוד שאלות פתוחות.
אני ניגש אליהן קצת בחשש, קצת בבטחה ועם הרבה מאוד סקרנות.
ומה איתנו?
זכרנו את ההבטחה שלנו לעצמנו שלא נפגע זה בזו.
זכרנו שאמרנו שעוד נצחק ביחד על מה שהיה.
ואנחנו הרי אנשים שמקיימים הבטחות…
אז חיבקנו את הפרידה הזו ובנינו משהו חדש ונכון יותר עבורנו.
למדנו לקיים איזון עדין בינינו. למדנו לגלות אכפתיות ורגישות אחד לשני.
למדנו לאהוב בצורה אחרת.
אנחנו ממשיכים לנסוע יחד ברכבת, וממשיכים לצחוק, לשתף ולתמוך.
זו לא עוד סתם רכבת עבורנו.
זו רכבת אהבתנו.
קישור לרכבת האוהבים – חלק א
קישור לרכבת האוהבים – חלק ב
קישור לרכבת האוהבים – חלק ג
קישור לרכבת האוהבים – חלק ד
קישור לרכבת האוהבים – חלק א
קישור לרכבת האוהבים – חלק ב
קישור לרכבת האוהבים – חלק ג
באחת משיחות הטלפון שלנו, החלטנו ללכת עוד צעד אחד קדימה ולקחת יום חופש לעצמנו.
יום שלם לעצמנו.
אני עדיין זוכר את ההתרגשות הזו.
ממש לא התפרענו. קבענו להיפגש כהרגלנו ברכבת לתל-אביב, אך במקום ללכת לעבודה, הלכנו לנמל תל-אביב.
הבאת איתך בקבוק יין, אבל שכחת להביא כוסות ופותחן.
הלכנו ברגל לנמל, ובדרך עצרנו באחת הפיצוציות כדי לקחת קצת כוסות חד-פעמיות ובכדי לפתוח את היין.
עד שהגענו, כבר שתינו חצי בקבוק.
היין עזר לנו להשתחרר קצת, לדבר על החיים ועלינו באופן יותר חופשי. גם אני השתחררתי, ושיתפתי אותך ברגשותיי האוהבים. ועדיין שמרנו על האיפוק האופייני לנו. לא החזקנו ידיים ולא התחבקנו.
לקראת הצהריים בחרנו מסעדה אסייתית. ומצאנו בה מקום לשניים, מבודד ככל שניתן. חלקנו את המנה ראשונה והשניה. המחשבה שהנה אנחנו יושבים ביחד סוף סוף, וחולקים אוכל במסעדה – ריגשה אותי מאוד.
ואז זה קרה.
התנשקנו לראשונה.
איזו מתיקות. איזו מליחות.
השפתיים הרכות שלך גרמו לי לרחף.
התחושה של לשון-מחפשת-לשון הזכירה לי ריקוד עדין ומסתורי.
נשימות עמוקות ורצון חזק לשמור על הרגע הזה לנצח.
הפסקה קצרה הספיקה לנו כדי להרחיק קצת את הפנים, ולהסמיק בגאווה. אחרי שתיקה קצרה המשכנו איפה שהפסקנו: נשיקה לוהטת נוספת.
כדי למצות את הרגע.
כדי למצות זה את זו.
כדי למצוץ זה את זו.
וזה רק מה שהיה מעל השולחן.
מתחת השולחן, שילבנו רגליים וירכיים. דוחפים ונדחפים כאילו בתחרות של כוח.
הידיים שלנו משתלחות בתעוזה. מלטפות, מטפסות, מעיזות. ואנחנו כאילו לא שמים לב. עסוקים בנשיקה.
ומה שקרה למטה – נשאר למטה.
סיימתי את היום עם כאב ביצים אמיתי.
פעם סיפרת לי שאם את כועסת עליי כי אני לא נותן לך מספיק יחס או לא מתקשר מספיק, את לוקחת מספר נשימות וחושבת עליי מחשבות טובות. זה עוזר לך להירגע. ואת תמיד שמחה בדיעבד, כי את מגלה שהייתי באמת עסוק מאוד או שמשהו אחר מנע ממני מלהתקשר.
עם זאת, אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שממש נעלבת ממני. משהו שאמרתי גרם לך להרגיש לא-מוערכת.
נבהלתי. כי ממש לא התכוונתי.
דיברנו בטלפון ואמרת לי שאת לא מאמינה לי.
אחרי שיחה ארוכה, והתנצלויות כנות – הצלחתי לגרום לך להתרצות.
מעבר לפנטזיות הרגילות שלי עליך, התחיל להופיע לי חלום פשוט ויפה בו אני משעין את הראש שלי על הברכיים שלך, ואת מלטפת לי את השיער.
בחלום אני מרגיש בטוח, מוגן ואהוב.
באחת הפעמים ביקשתי ממך לא להתקרב לפנים שלי יותר מדי, כדי שלא תיראי את הפגמים שלי.
כנראה משהו בי עדיין התבייש. עדיין רציתי שתחשבי שאני מושלם.
כששיתפתי אותך בחלום הזה, אמרת לי שאת חושבת שאת כבר מכירה את הפגמים שלי.
היה זה מהמשפטים המתוקים והיפים ביותר ששמעתי בחיי.
אמרתי לך שאני רוצה שתהיי גאה בי.
ובלי היסוס הנהנת בחיוב ואמרת: "אני גאה בך".
לפעמים פתאום משעמם לי איתך. השיחה שלנו נקטעת ואין לנו ממש מילים להמשיך.
זה קצת מביך, זה קצת מפחיד.
את כרגיל זורמת. אני כרגיל מחפש לכך הסברים.
לפחות אני יודע שהקשר שלנו מתאזן.
gettyimages.com
לפעמים את ממש קרה. בקושי מדברת.
עונה במשפטים של מילה אחת.
ואז משתמשת במשפט המעצבן: "אין מה לעשות. ככה אני. זה מה שיש".
את נהנית מזה?
אז נכון שאני יודע מה את מרגישה כלפיי בכל פעם שאת מבקשת עוד תשומת לב. ונכון שאני שמח לדמיין את עצמי כגבר מאצ'ו שלא מחפש חיזוקים. אבל כנראה שגם אני זקוק למילות אהבה.
והמשפט הזה כתירוץ, הוא לא מספיק טוב בעיני.
אני לא מוותר. אפילו שזה קשה.
אני עדיין זוכר שהכל תלוי בי. אם רק אהיה בטוח בעצמי, הכל יהיה בסדר.
למדתי כבר לקלף את הקליפות שלך. למדתי שמתחת לכל הקרח יש לב חם ופועם.
ועדיין, דווקא מתוך הערכתי אליך, אני תוהה למה את כזאת.
למה זה נראה לי לפעמים כמו משחק.
פעם ידעת לרפד לי את הלב והיום את מצליחה לפעמים לפצוע אותו.
לרגע זקוקה לי, לרגע מנפנפת אותי.
ושוב זקוקה לי וכשאני מנסה להתקרב – את דוקרת.
ולמחרת הכל כרגיל.
אני תוהה האם זה כבר הפך למניפולציה.
אני זוכר שהבטחנו שלא משנה מה יהיה, לא נפגע זה בזו.
ואני תוהה האם את עדיין עומדת בהבטחה שלך.
Your cruel device,"
Your blood like ice.
One look could kill,
"My pain, your thrill.
(מתוך: Poison – Alice Cooper)
https://www.youtube.com/watch?v=CB-TWSbTfts
והדיבור הפנימי הופך לדילמה אמיתית.
יש ימים שאני המאושר באדם. בימים אחרים כבר קצת קשה לי.
מצד אחד ריגוש.
מצד שני כאב.
יש לך מצבי רוח משתנים, לא תמיד מוסברים.
לפעמים את חמה ואוהבת.
לפעמים את קרה כקרח.
ואולי הכל אצלי בראש?
אני שואל את עצמי למה את מכאיבה לי, ומיד שואל את עצמי למה אני נותן לך להכאיב לי.
אני שואל עצמי מה את באמת רוצה ממני, ומיד שואל את עצמי בחזרה מה אני בעצם רוצה ממך.
כשאני כועס עליך, אני כועס על עצמי שאני כועס עליך.
(בכל מקרה, את אומרת לי שמותר לי לכעוס. זה בסדר).
קשה לי להתייעץ עם חברים. אני לא בטוח שהם יבינו.
אני יודע שלא אצליח לתאר את הערבוביה שאני מרגיש כלפיך.
לפעמים אני מתקשר אליך כי אני רוצה.
לפעמים לא מתחשק לי ועדיין אני מתקשר אליך כי אני חושב שאת רוצה.
האהבה הזו כואבת.
והלוואי והכל היה הרבה יותר פשוט.
אצלך הכל יותר פשוט.
אני יודע שיש לי שתי אפשרויות:
להפסיק הכל.
או לתת לזה להמשיך.
האם את באמת שווה את זה?
האם אני בכלל יכול להחליט?
אני מחליט לא לוותר.
מה כבר יכול להיות?
מקסימום יישבר לי הלב.
אני מוכן לזה?
"נפלת חזק
ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך
משותק
רגשני מנותק תודה שנפלת חזק"
(מתוך: נפלת חזק. מילים: חמי רודנר)
קישור לרכבת האוהבים – חלק א
קישור לרכבת האוהבים – חלק ב
קישור לרכבת האוהבים – חלק ג
