כשהלב נפתח

קישור לרכבת האוהבים – חלק א

4. אובדן

עבר יום ולא הגעת לרכבת.
עבר יום נוסף, ועוד יום.
פתאום גיליתי כמה את חסרה לי. הנוכחות שלך הפכה להיות חלק משגרת הבוקר שלי.
שבוע שלם שלא הגעת לרכבת ואני לא יודע מה קרה.
גם בחנות את לא נמצאת יותר ואני מתבייש לשאול.

זהו? האם זהו הסוף?
האם הפסדתי אותך?

שלושה ימים בהם אני לא מצליח להתרכז בשום דבר.
אני מנסה להעמיד פנים שהכל בסדר. לחייך כהרגלי. אבל בפנים אני שוקע בעצבות גדולה.
תחושה חזקה וכואבת של החמצת הזדמנות.

אני יודע שלא עשיתי כלום בשבועות שחלפו כדי ליצור איתך קשר.
לא העזתי לפנות אליך.
אם היינו מתחילים לדבר, אולי היית משתעממת ממני. היית עסוקה בדברים שלך.
את כמו נסיכה, ואני האביון. הייתי מוקסם מדי בשביל לעשות את הצעד הנוסף.

הדמות שלך עולה לי במחשבות. געגועים מציפים אותי.
געגועים למעט שראיתי והתחלתי להכיר.
געגועים עזים למה שרציתי שיקרה ולא קרה.
גם כשאני רוצה, אינני מצליח להפסיק לחשוב עליך.
נשארתי עם זכרונות ומחשבות בלבד.

מדי פעם אני מתעשת וגוער בעצמי על כך שאני מרשה לעצמי לשקוע בעצבות כזו בגלל מישהי שאני לא באמת מכיר.
אני לא משתף אף אחד ברגשות שלי, אולי כי אני מתבייש.
לפעמים הגערה הופכת לכעס עצמי על כך שלא עשיתי כלום כאשר היתה לי הזדמנות.
אני תוהה מה הייתי עושה אחרת, לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור.
אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה אעיז יותר.
האומנם?

5. יצירת קשר

ואז הופעת שוב.
התיישבת לא רחוק ממני. נשמתי עמוק והעזתי.
אמרתי לך ששמתי לב ששבוע שלם לא היית ברכבת, ובחיוך שובבי הוספתי לך שקצת דאגתי לך.
קצת הופתעת מהישירות, אבל ענית לי בנימוס שהיית בחו"ל. שאלתי איפה היית ומכאן התגלגלה לה שיחת חולין.

באותו יום הייתי מאושר.
הרגשתי שעשיתי זאת. יצרתי סוף סוף קשר.
ובשיחה אחת למדתי עליך יותר ממה שלמדתי בכל השבועות האחרונים.
גיליתי שאת שונה ממני. לא מחפשת להספיק הכל. טוב לך ליהנות מהרגע. אוהבת בטן גב עם ספר טוב.
את שונה ממני, וזה מאוד מושך אותי.

ומאותו היום נפרץ הסכר.
בכל פעם שמזדמן לנו לשבת קרוב אחד לשני, אנחנו מוצאים על מה לדבר: עבודה, פוליטיקה, מזג אוויר, כמה שטוב במדינה, כמה שחרא במדינה.
וכשאנחנו לא יושבים קרוב – אנחנו מחייכים זה לזו ומלחשים בוקר טוב.
וכשיוצאים יחד מהרכבת – מאחלים אחד לשניה יום נעים.

פעם אחת כשהתיישבנו רחוק זה מזה ברכבת, סימנתי לך שאנחנו יכולים לדבר בטלפון.
באמצעות האצבע באוויר העברתי לך את המספר שלי, וחייגת אליי.
מאז, גם כשאנחנו רחוקים, אנחנו משוחחים בטלפון.
עולם משלנו בתוך קרון מלא אנשים.

יום אחד הצעתי ללוות אותך לעבודה, כי יש לי סידורים לא רחוק. פתאום דיברנו תוך כדי הליכה וזה הרגיש אחרת.
כאילו הזמנתי אותך לטיול על חוף הים.
מה לעשות? אני מסתפק במועט ובמה שיש.

6. קרח

אנחנו מדברים הרבה, אבל תמיד על המסביב. לא עלינו.
את שנונה מאוד. מצחיקה אותי. לפעמים אפילו פלרטטנית.
ובכל זאת את נשארת קרה אליי.
אני בוער, ואת קרח.

מקור התמונה: pinterest.com

כל שיחה בינינו – נעימה לי, אבל כואבת כמו סכינים בלב.
אני לא מעונין רק בשיחה. אני מעוניין בך.
את לא מבינה את זה?
את לא רואה את זה?

אני מנסה לרמוז, אבל כנראה שלא מצליח.
אני חושב לעצמי שאם את לא מבינה את הרמזים – את עיוורת.
ואם את כן מבינה – את אכזרית.
ואולי להיפך? אולי את מרחמת עליי?
אז מה את?
לא ברור לי איזו תשובה אני מעדיף.

האושר בבקרים מהול בכאב רב מדי.
מצד אחד, אני יודע שנחמד לך איתי. זה מאוד מחמיא לי.
אך מצד שני אני מרגיש תחושה איומה שאני לא מספיק רצוי. אני מרגיש דחוי.
לפחות ביחס לציפיות שלי מהקשר.
אני מרגיש שהמצב מחליש אותי. את מחלישה אותי. וההרגשה הזו לא נעימה לי.

אני אוהב כנות ופתיחות, אבל אני תופס את עצמי מתבייש להעלות את הנושא בפניך. לשים את הדברים על השולחן.
מפחד להיחשף. מפחד להיפגע.
מפחד שתצחקי ממני.

זה קצת סוגר אותי ואני במלכוד.
אם אסגר, ואפסיק לתקשר איתך, אאבד כל מה שבניתי את עכשיו.
אבל להישאר ככה, זה גם בלתי אפשרי.
את קרח.

אני באמת לא יודע מה לעשות.

7. פנטזיה

פעם היו לי רגשות אשם על כך שאני מפטנז באופן קבוע על הרבה נשים.
משום מה זה נתפס אצלי כמשהו אסור ולא נכון.
משהו בחינוך.
משהו בתרבות.

אבל כבר שנים שלמדתי ליהנות מזה. כל עוד אני יודע להפריד בין פנטזיה למציאות.
בפנטזיות שלי אני הבמאי. חסר עכבות ועושה את הכל. אני המאהב המושלם, וכולן מאהבות מושלמות.
מרשה לעצמי להיות עם מספר נשים בו זמנית.
לא מרשה לעצמי לפגוע באף אחת.

אבל איתך זה שונה.
יותר קשה לי, כי אני לא מכיר אותך מספיק בשביל שהתסריט יהיה אמין.
אני לא יודע מה את אוהבת ואני לא יודע מה את לא אוהבת.

אני מנסה להשלים בדמיוני את חלקי גופך שאני לא מכיר.
לפעמים אני מדמיין אותך ערומה, ולפעמים דווקא לבושה.
כלומר, לבושה למחצה.
לפעמים אני מדמיין אותך פראית. לפעמים עדינה.
אני מחליף תנוחות, מחליף מקומות, מחליף תפאורה.
וכל הזמן מנסה לחשוב מה מתאים לך יותר.

הפנטזיה הנפוצה שלי איתך היא שאני יושב על כורסה, ואת רוכבת עליי עם הפנים אליי.
אני מחבק אותך חזק עם הידיים שלי, הראש שלי עמוק בתוך השדיים שלך, ואת אוחזת בראשי בחום ואהבה.
אנחנו מתחככים זה בזו באינטימיות מהנה עד הסוף הבלתי נמנע.

'Cause you're a sky, ’cause you're a sky full of stars
I'm gonna give you my heart
'Cause you're a sky, ’cause you're a sky full of stars
'Cause you light up the path
(From: "A Sky Full Of Stars", Coldplay).

www.youtube.com/watch?v=VPRjCeoBqrI

קישור לרכבת האוהבים – חלק א

קישור לרכבת האוהבים – חלק ב

1. מפגש

פגשתי אותך ברכבת, וכבר מהמבט ראשון משכת את תשומת ליבי.
עם השיער החום והגלי שלך העוטף פנים רכות ועדינות.
איפור מינימליסטי כמו שאני אוהב.
מבנה גוף בפרופורציה מושלמת.
מתאים למידות שלי.

משכת את תשומת ליבי, עד שכבר שכחתי מהעיתון שלקחתי בכניסה לרכבת.
הופנטתי ממך בזמן שקראת את הספר שלך בריכוז, כאילו אין עולם מסביבך.
חוץ מהעטיפה בצבע בז' ואדום – לא הצלחתי להבחין בשם הספר.
לא יכולתי להוריד ממך את העיניים.

מדי פעם העפת מבט החוצה אל החלון, ואז החזרת מבט מתבונן אל תוך הקרון.
ובחזרה אל הספר.
הפנים שלך רכות ועדינות, אבל המבט שלך חודר, והעיניים ירוקות ועמוקות.

חשבתי לעצמי: איזה שקט פנימי יש בך.
כמה רוך את משדרת.
אצילות בלתי מוסברת.
הילה שמקיפה אותך.

החסרתי פעימה.
אפילו שתיים.
פשוט לא יכולתי להוריד את המבט שלי ממך.
ולא הבנתי: איך כל שאר הנוסעים נשארים אדישים אליך?

הכנסת את הספר לתיק, והתברר שאנחנו יורדים באותה התחנה.
נעמדנו ליד דלת הרכבת כשניסיתי להתקרב אליך בעדינות כדי לנשום אותך.
הבושם שלך ליטף לי את האף.

ולפתע דרכנו נפרדו.
ואני נשארתי עם שאלות פתוחות: מי את? מאיפה את? לאן את הולכת?

הגעתי לעבודה עם חיוך גדול על הפנים. כאילו נגלה אליי מלאך.
וכשאני מחייך, כולם מחייכים אליי בחזרה.
איזו דרך נעימה לפתוח בה את הבוקר.

האם אפגוש אותך שוב?

2. שגרה

מאז הפגישה הראשונה ההיא, יש לנו כבר שגרה משותפת, כל אחד לחוד.
אני עולה קבוע בחיפה.
את עולה בבנימינה.
תמיד באותה השעה. תמיד באותו הקרון הראשון, בקומה למעלה.
אני אוהב לשבת בכיוון הנסיעה ואת פשוט מתיישבת איפה שנשאר מקום.

לפעמים יש לי זווית נוחה לראות אותך, ולפעמים את נסתרת ממני.
כשאנחנו יושבים מספיק קרובים, אני מריח אותך גם בלי לראות אותך.

עבר כבר חודש וכיף לי לקום בבוקר ולעלות על לרכבת.
אני תמיד מתרגש כשהרכבת מתקרבת לבינימינה.
אני יודע שאזכה לראות אותך.

אני כבר מכיר את מרבית המלתחה שלך.
אני שם לב לבגדים חדשים שאת לובשת. שם לב לנעליים חדשות ולפעמים לשרשרת חדשה שאת עונדת.

אני שם לב להליכה שלך, כשאנחנו יוצאים ביחד מהרכבת.
ההליכה שלך בטוחה וגאה.
ע"פ ההליכה שלך אני מזהה אם באותו היום את לחוצה במיוחד, מוטרדת, או דווקא נינוחה.

מדי פעם את מסתכלת אליי.
אפילו מצליחים להחליף חיוכים. חיוך נימוסי כזה.
החיוך שלך כל-כך יפה לך.
חיוך רך ועדין. חיוך מנומס ועדיין מאוד חם.
כשאת מחייכת אליי אני נמס, אך נשאר עם חלל גדול כשהחיוך נגמר.
איך אגרום לך לחייך אליי יותר?

באופן בלתי מודע, ואולי בעצם מודע, אני משתדל להתלבש יפה למענך.
קצת מטופש, אני יודע.
זה נותן לי עוד משהו לחשוב עליו בבוקר.
האם את שמה לב לכך בכלל?

3. חקירה

בכל התקופה הזו, עולה בי תשוקה עצומה להכיר אותך יותר.
מי את באמת?
על מה את חושבת?
מה את עושה בחיים?

אני מנסה לדלות עלייך פרטים מכל מה שאני מסוגל.
אני מסתכל על הספרים שאת קוראת, ומדי פעם מצליח לזהות את שם הספר.
את אוהבת לקרוא ספרי אהבה. מהתקצירים שלהם אני לומד שתמיד יש בהם אהבה גדולה שמחפשת להתממש.

את אחד הספרים אפילו קניתי. ספר כל כך יפה, אבל כה כואב.
געגועי אהבה של חיים שלמים שמתבזבזים ללא מימוש.
למה האהבה צריכה לכאוב כל-כך?
בשביל מה לך כל הכאב הזה מהספר?

החלטתי לעקוב אחריך כדי לברר היכן את עובדת.
אני לא מאמין שעשיתי את זה, אבל הצורך גדול מההגיון.
מבעד לחלון הראווה בחנות, צפיתי בך.
בזהירות שלא תבחיני.
אחזה בי תחושת קנאה בכל הלקוחות המשוחחים איתך.

ואני עדיין מתבייש להתחיל איתך בשיחה. לפחות לא במציאות.
כי בתוך עצמי דווקא יש לי הרבה שיחות איתך.
אנחנו מדברים עליך.
על מה את עושה בשעות הפנאי שלך. על חוויות מיוחדות מהעבר שלך.
על החלומות שלך בחיים.
על הדאגות ועל התשוקות.

אבל אני יודע בעיקר יודע כמה שאני לא יודע עליך כלום.
איפה את גרה?
בת כמה את בכלל?
האם מישהו מחכה לך בבית?

האם גם אני מסקרן אותך?
חידה גדולה.

באחד הימים בנהיגה באוטו בדרך הביתה מתחנת הרכבת, השמיעו ברדיו שיר, שבבת אחת קיבל משמעות חדשה עבורי:

"אני שוב מתאהב, משחק עם הלב,
בלילות בלי שינה, שוב לצאת לגינה,
אני שוב מתאהב, ונשבע כבר שלא,
וקורא לה לבוא".
(מתוך: אני שוב מתאהב. מילים: יונה וולך)

קישור לרכבת האוהבים – חלק ב