כשהלב נפתח

כמו סופה נכנסת לחיי.
התחלת לזעזע ולהרעיד את אדמתי.
ואני – מוקסם מהאתגר.

חשפת אותי לעולם שלך,
מפתחת, מפותחת, דינמית והישגית.
ואני – נעניתי לאתגר.

מותש בנסיון להדביק את הקצב,
מתנשף, מזיע, חסר נשימה,
ולא מפסיק לרצות עוד:
לשתות ממך בשקיקה ולהרשים אותך.

ואת – כמו ברק את מופיעה.
טוענת אותי, אבל קצת בכאב.
לא יכול להישאר אדיש.
ואחרי הברק – את כמו קרן שמש מלטפת.
כדי שיהיה לי כוח להמשיך.

ועכשיו אמרי לי בכנות:
האם אני יכול לסמוך עליך?
האם תובילי אותי בבטחה?
האם תשמרי עליי?

את שונאת את העולם היום.
כי הוא כל-כך טוב אלייך, ואת לא תשתני פתאום,
ניסית לרמוז לו,
כשחשב שאת אולי מלאך מבפנים,
מתוק ותמים.

כשבכית, הוא לא נשאר אדיש,
הוקל לו לראות שיש בך צד רגיש.
את בטח מבינה למה הוא מבולבל,
זה קשה לו,
שיש בך מכל דבר – קצת,
והכל בבת אחת.

את כלבה, את מאהבת,
את ילדה, אם אוהבת,
את גם חוטאת וגם קדושה,
לא חשה שום בושה.
את הגיהנום שלו, והפנטזיה,
אין אצלך באמצע,
הוא יודע שלא היה רוצה אותך שונה.

אז הוא יקבל אותך כמו שאת,
גם אם זה אומר שהוא צריך להיות יותר חזק,
והוא יכול להיות רגוע שכשאת אותו מעצבנת
ומגיעה לקיצוניות,
מחר תהיי אחרת,
ולמה שהיה אין משמעות.

כל פעם כשהוא חושב שהתחיל להבין אותך,
משהו חדש מתפתח.
הוא בסה"כ גאה באופן בו הוא מתנהג,
ועליך אחריות לא לוקח.

את כלבה, את מאהבת,
את ילדה, אם אוהבת,
את גם חוטאת וגם קדושה,
לא חשה שום בושה.
את הגיהנום שלו, והפנטזיה,
אין אצלך באמצע,
הוא יודע שלא היה רוצה אותך שונה.

את כלבה, מפלרטטת,
אלילה שמתחננת,
כאשר הוא פגוע וסובל,
את המלאך שלו מתוך הערפל.
היית חסרת תחושות, וחזרת לחיים,
הוא אוהב אותך מלאת ריגושים,
הוא יודע שגם את ככה מעדיפה.

(תרגום ופרשנות לשיר: bitch של Meredith Brooks)

(מקור התמונה: livinglifeboomerstyle.com/meredith-brooks)
תרגומים נוספים קיימים: נדבי נוקד, ישרא-בלוג.
ברור מה הכי טוב…

אני נפח ברזל.
מחשל את ליבי יום-יום.
מלבן אותו בתנור הלהט,
דופק עליו עם פטיש האהבה.

דופק ומחשל.
דופק ומחשל.

מגרה ומתגרה,
וזה הלא שלך, וזה הכן שלך,
והציפיה לתסכול או לעונג.
וכך בשאון פנימי – ליבי מתחשל.

ליבי המחושל טהור הוא.
קשוח ורך באיזון עדין.
מחושל מפני כאב,
מצולק אך לא פגוע.

עובר יום ועוד יום,
ואני במלאכתי,
אסור לי להרפות,
עליי להמשיך בדרכי,

לדפוק ולחשל,
לדפוק ולחשל.

(מקור התמונה: pinterest.com)

"מה אתה עושה פה?", הוא שאל אותי בהפתעה.
גם אני לא ציפיתי לראות אותו כאן.

כבר כשנכנסתי, דמות גופו מאחורה נראתה לי מוכרת. צווארון הז'קט המורם והאופן שבו הוא החזיק את הסגריה לצד – לא השאירו לי מקום לספק.

– "כמה שנים עברו כבר? שבע?", שאלתי.
– "כן, משהו כזה. קצת פחות משבע", הוא ענה לי. "לא השתנת בכלל".
– "אתה חושב שלא? השיער שלי הלבין".
– "לא רואים פה בחושך, וחוץ מזה זכרתי שהשיער שלך היה כבר די אפור עוד בתקופה שניהלנו פה את העסק ביחד."

נכנסנו לשותפות על הפאב הזה לפני עשר שנים.
הפאב הזה עבר הרבה גלגולים. כל פעם בשם אחר, בעיצוב אחר, אבל בת'כלס, היה ונשאר פאב קטן ואינטימי.
הבעלים מתחלפים והפאב עומד על תילו.

– "אתה זוכר נכון. הוא כבר התחיל להלבין בגלל כל החובות שצברנו י-ח-ד". הדגשתי את המילה יחד.
– "מה קרה לך?" הוא שאל. "אל תגיד לי שאתה עדיין כועס".
– "עדיין כועס?" , אמרתי בגיחוך. "למה שאכעס?"

זו היתה תקופה משכרת עבורנו. האדרנלין זרם בעורקינו והיה לנו טירוף בעיניים.
השקענו את כל כולנו במקום הזה, ובילינו שעות ביחד. כמעט ולא זזנו אחד מהשני, אלא אם היינו עם בחורות.

– "אני שמח לשמוע שאתה לא כועס", הוא נאנח בהקלה. "אתה יודע שהיינו במצב לחוץ, ויצא מה שיצא". הוא סיים את הסיגריה.
– "כן, יצא מה שיצא, הא?"

באחד הימים, גיליתי שהוא מסתיר ממני הכנסות, בזמן שאנחנו כבר נכנסנו לחובות. הרגשתי נבגד ומייד החלטתי למכור את העסק. הלקוחות שלנו היו מאוד מופתעים. הם לא ידעו מה קרה. וגם אני לא שיתפתי מאז אף אחד.

– "אתה שמח לשמוע שאני לא כועס?" אחזתי אותו חזק בגרון, וקירבתי את הפה שלי לאוזן שלו. בשקט לחשתי: "יצא מה שיצא, הא?"
הוא השתנק תוך כדי האחיזה שלי.

ביום שבאנו לסגור את הפרטים האחרונים של החלוקה בינינו, לפני שבע שנים, לחצתי את ידו ואפילו התקרבנו לחיבוק גברים אחרון. ואז הרגשתי את הדקירה בגב. הייתי יכול למות ולדמם למוות, לולא נערכתי מראש.

– "לימדת אותי שיעור חשוב לחיים", המשכתי תוך כדי שאני אוחז בגרונו. "בזכותך אני שומר על עצמי ועל הגב שלי, ונזהר מחלאות כמוך".

עזבתי אותו. הוא קצת השתעל, ונשאר המום ושותק.
הלכתי לשולחן הפנוי בפינה, מחכה לשאר החבר'ה שיגיעו.

מדלג בין עולמות נפשי,
מתהלך בין כאן ושם.
האהבה מנחה אותי,
ואני בסך-הכל נער סקרן בגוף של גבר.

שקיעות וזריחות במחזור לא קבוע,
גאות ושפל, כוכבים בשמיים.
נסחף עם הזרמים של הרוח,
בלב פועם אליך.

מטען שלם על הכתפיים,
תכולתו מונחת שכבות שכבות.
אוסף וטועם מכל מה שיש,
במסע בין עולמות נפשי.

דמותך מלווה אותי,
וכל השאר ניצבים בחיי.
האהבה שומרת עלינו,
בעודי ממשיך להיסחף.

(מקור התמונה: shutterstock.com)

עד שחשבתי שהבנתי מה רציתי,
תעיתי שוב.
הכל היה אמור להיות סגור,
ונפתח מחדש.

עד שנרגעתי מכל המחשבות,
ליבי שוב סוער.
ופעם נוספת אני שואל ושואל,
מפחד להתבלבל.

אני כמו אלכימאי מלא להט,
סקרן ורוקח.
מעיז להתגרות בחוקי הטבע,
ולעיתים נכווה.

אל תשאלי אותי מה אני מרגיש,
לא עכשיו.
זה לא עניין לבטא במילים.
ובכלל, אני לא יודע.

אל תקחי אותי כבד מדי,
ואל תתרגשי.
את הרי מנוסה ויודעת,
שגם זה יעבור.

או שלא.